ריצה היא התנועה הכי מהירה וטבעית לכולנו מבראשית והיתה נחלתם של נשים וגברים כאחד, בני האדם רצו ביחד כדי לצוד, לשרוד, להתנייד ולהגיע ממקום למקום. הריצה גם היוותה כפעילות פנאי וחברה ושימשה לעתים בטקסי מעבר.

עם המהפכה התעשייתית אנשים התרחקו מחיים שבטים, התרחקו אחד מהשני והחלו לקיים אורח חיים "יושבני" למדי רווי בסטרס ופגיעה בבריאות הפיזית והנפשית, הנמשך עד ימינו.

אמנם התנועה חזרה לריצה החלה בשנות ה- 60 עם כל התובנות שחלחלו.
אבל עדיין יש רבים שלא מבינים ולא יודעים כיצד הריצה יכולה לתרום לחיינו
אם עושים אותה בצורה נכונה.

אני זוכרת איך רצתי בשנות הנעורים, השתתפתי בקבוצת ריצה תחרותית ושנאתי כל רגע. עד שהחלטתי לפרוש כעבור שנתיים.

כל מה שרציתי היה לחוות את הקסם שבה.
לשוב כל פעם לנקודת הזמן בה שתי הרגליים מרחפות מעל הקרקע בתנועה שחוזרת על עצמה שוב ושוב כמו מעוף הציפור תחושה מנצחת לכל הרצים והרצות תחושה המסמלת פריצת גבולות בלתי אפשריים

אבל כמו רבים הרצים עד כלות,לפעמים נפצעים או אולי מאבדים את המטרה הכי חשובה שלשמה כדאי לרוץ, כך גם אני לא ידעתי בהתחלה כיצד להשתמש בריצה למינוף בחיי, למרות שהרגשתי שיש משהו בה שונה מכל פעילות גופנית אחרת בה עסקתי בעבר.

עד שהפכתי להיות אמא בפעם הראשונה. שם גיליתי את המרכיב המדיטטיבי שבריצה וכיצד היא מזרימה לתוכי תחושה של רוגע ושלווה כשם שהביאה אותי לשמחה עילאית.

הריצה עזרה לי להנכיח מחדש את גופי שהשתנה ואת ורצונותי מול תפקידי התובעני כאמא תפקיד שגדל בכל פעם מחדש עם התרחבות המשפחה.

הריצה עזרה לי לסגל דפוסי חשיבה חיובים, לחזק את הגוף, לנקות את הראש ולהגיע למטרות ויעדים נוספים בחיי.

היא הרחיבה עבורי גם את המעגלים החברתיים שכה משמעתיים לחיים איכותיים

כך הצטרפתי לרצים ורצות רבים בארץ ובעולם שיודעים איך
ריצה תורמת להם: לבריאות גופנית ונפשית, מעניקה להם הרגשה טובה, משפרת משמעותית את הדימוי והביטחון העצמי תוך כדי הגשמת מטרות ויעדים במישורים שונים בחיים